מאחר ואת רישיון הנהיגה אנו מקבלים בגיל יחסית צעיר, והוא מלווה אותנו עד גיל מאוחר, ייתכן והסטטוס הבריאותי שלנו ישתנה במהלך השנים. כמובן שלא מדובר על מחלה זמנית, אלא על שינוי המחייב דיווח לרשויות הרלוונטיות והשגת האישורים המתאימים כדי להמשיך ולשבת מאחורי ההגה. בנוסף, למשרד הרישוי אין באמת מעקב שוטף על מצבם הבריאותי של כל האוחזים בהגה, ולכן הוא תלוי בדיווח של הנהגים עצמם או של צד שלישי, לגבי שינויים בסטטוס הבריאותי.
ברכישת פוליסת ביטוח רכב, בדרך כלל לא נדרש למלא שאלון רפואי מקיף, היות וחברות הביטוח מניחות שאם ברשותנו רישיון נהיגה - אנחנו כשירים לנהוג. מצד שני, כבר קרו מקרים בהם נדחתה תביעה של נהג לאחר תאונה, לאחר שהוכח שמצבו הבריאותי פגע בכושר הנהיגה שלו בעת התאונה. לכן עדכון הסטטוס הבריאותי שלנו הוא חשוב מבחינה ביטוחית.
אז מתי צריך לדווח על שינוי במצב הבריאותי שלנו, כיצד נדווח ומה צפוי לקרות לאחר העדכון?
מי מדווח, למי ועל מה?
החוק מחייב דיווח על שינוי סטטוס בריאותי כאשר מדובר בשינוי רפואי משמעותי, כלומר שינוי שפוגע ביכולת הנהג לתפעל את הרכב ועלול לסכן נהגים אחרים, הולכי רגל וכמובן את עצמו. חובתו של הנהג לדווח על השינוי למשרד הרישוי, למרות שבמקרים רבים הדיווח מגיע דווקא מהרופא המטפל. על פי סעיף 12 ב' לפקודת התעבורה - "רופא המטפל באדם שמלאו לו 16 שנים, מאבחן אצלו מחלה וסבור כי אותו אדם עלול בנהיגתו לסכן את עצמו או זולתו מחמת אותה מחלה, ידווח עליה לרשות שקבע שר הבריאות".
לעיתים משרד הרישוי תלוי במידע שמגיע אליו מגופים אחרים כמו למשל המרב"ד (המכון הרפואי לבטיחות בדרכים). מדובר ביחידה מנהלית של משרד הבריאות שאחראית על תחום הרפואה התעבורתית, בדגש על מניעת תאונות דרכים הנגרמות עקב ליקויים בריאותיים רלוונטיים לנהיגה. המטרה היא לאתר מראש נהגים הסובלים מבעיה רפואית – פיזית או נפשית – שעלולה להוות סכנה.
במידה ולאחר בירור רפואי ניתן אישור לנהיגה תחת היתר ספציפי, יופק לנהג/ת רישיון חדש שבו מפורט מהו ההיתר
פעמים רבות ההמלצה של המרב"ד לא תהיה בהכרח פסילת רישיון, אלא התאמה של הרכב למצב הבריאותי על ידי התקנת אביזר נהיגה ייעודי. כמו כן, בעזרת דיווחים מהציבור ומאגר נתונים מנוהל, המרב"ד יכול לזמן את הנהגים לבדיקת כשירות רפואית לנהיגה, לבקש מידע רפואי נוסף, ולדרוש בדיקות משלימות. בסופו של התהליך, המרב"ד אחראי להמליץ למשרד הרישוי על מידת הכשירות הרפואית של הנהגים, ובאחריות משרד הרישוי להעביר את המידע בחזרה לנהגים.
אילו מצבים רפואיים מחייבים דיווח?
החוק מגדיר רשימה של מחלות או מצבים בריאותיים שחייבים בדיווח מיידי למרב"ד:
- אפילפסיה.
- הפרעות לא נשלטות בקצב הלב.
- דמנציה מתקדמת עם פגיעה בחוש ההתמצאות או בכושר השיפוט.
- דום נשימה בשינה.
- ירידה בכושר הראייה או השמיעה שלא ניתנות לתיקון באמצעות אביזרי עזר.
- מחלת נפש אקטיבית הפוגעת בכושר השיפוט.
- מחלות לב חמורות ואי ספיקת לב מתקדמת.
- מחלות סרטניות פעילות המשפיעות על כושר השיפוט או המצב הכללי.
- שימוש לרעה באלכוהול, בסמים או בתרופות.
- ליקויים אורתופדיים והפרעות מוטוריות המפריעות לתפעול תקין של כלי הרכב.
- הפרעות בשיווי משקל העלולות להשפיע על כושר הנהיגה.
- היפוגליקמיה סימפטומטית שהחולה לא מודע אליה או אינו יודע לזהות את סימניה בבירור.
- מצבים מסוימים אחרי שבץ מוחי.
- כל ליקוי בריאותי אחר שלדעת הרופא של הנהג עלול לפגוע בכושר הנהיגה שלו, בהסתמך על היכרותו עם הנהג ובהתאם לשיקול דעתו.
חשוב להבהיר שבמידה ולאחר בירור רפואי ניתן אישור לנהיגה תחת היתר ספציפי, יופק לנהג/ת רישיון חדש שבו מפורט מהו ההיתר. לצורך העניין, אם התקבלה החלטה לאשר נהיגה עם מנגנון ידני המאפשר לשלוט על דוושת הגז והבלם, הרי שהדבר חייב להיות מצוין ברישיון החדש. בנוסף, ייתכנו מקרים שבהם נהגים יצטרכו לעבור שיקום, כתנאי לחידוש רישיון הנהיגה שלהם.
